.JPG)
עידוד מתוקשב לתהליכי קריאה וכתיבה- הכתיבה היא תקשורת, והחינוך הלשוני בבתי הספר מדגיש את רבדיה השונים של השפה הכתובה לפי קשת נמענים משתנה.עם התבססות האינטרנט ככלי פדגוגי התווספו סוגות חדשות שהמערכת החינוכית ביקשה להטמיע אצל לומדיה: כתבות שתיקראנה על צג מחשב, או כתיבה בקבוצות דיון. סוגה חדשה ובולטת המתפתחת במרחב המקוון היא הכתיבה האישית/ ציבורית: אדם שכותב לכאורה לעצמו, או לנמען פרטי מפרסם את הכתיבה ה“אישית“ הזאת בציבור, לעיני כל באתר-יומנים פרטיים נכתבים באתרי אינטרנט פתוחים, מסרונים ( הודעות סמס) פרטיים המעוברים בערוצי מדיה לקהל רחב וניכר כי לכותבים לא אכפת משגיאות כתיב, סגנון או הבעה נאותה. הקלות שבפרסום ,האופי הדיגיטלי של הכתיבה האישית/ציבורית , לתוך מחשבים או מכשירים אחרים, מאפשר פרסום מיידי ודילוג על שלבי עריכה רבים, במסגרתם נתקבלו עבודות מלוטשות ומוגמרות, המסננים את מה שלא היה ראוי לפרסום . מיידיות הפרסום מאפשרת גם פן חיובי: שרשרת מתארכת ומתועדת של חבלי הלידה ותוצרי הביניים של הכתיבה, שרשת בעלת ערך רב ועצמאי.
בחינוך היסודי מוקנות מיומנויות כתיבה בסיסיות- בעיקר כללי כתיב ותחביר נכונים אך בסביבה המידעית המקוונת נדרשים לסוגי כתיבה נוספים :למשל אחד המאפיינים החשובים של ה“בלוג“ הוא המלצה תמציתית על קטע כתיבה אחר שבו כותב הבלוג נתקל. ”בלוגר“ אחד מוצא בבלוג אחר רשימה מעניינת במיוחד, ומתייחס אליה בתמציתיות, הסכמה או וויכוח עם הרשימה, תוך קישור אליה, כך שהקורא יכול להגיע לרשימה המקורית ולהתייחס אליה בעצמו ולמעשה נוצרת במת דיון ציבורית ( ”בלוגוספריה“), סביב אותה נושא. הכתיבה הזו, דומה להדהים את תיאור עולם הכתיבה של המאה ה14 ,בונוונטורה, אחד ממשכילי הכנסייה באותה תקופה מתאר סוגי כותבים, שכל אחד מהם מצויים גם בין כותבי הבלוגים: יש מי שרק מקשר לכתיבה של אחרים, יש מי שמוסיף רק הסכמה, יש מי שמפרש, ויש מי שמרחיב את הדיון עד שכתיבתו מבקשת התייחסות עצמאית . למידה זו אינה ” למידה שיתופית“ , שבה כל אחד תורם לתוצר סופי שמתגבש , אלא ”למידה רשתית“, שבה כל אחד אחראי ללמידה של עצמו ובאותו זמן ניזון מאחרים ומזין אותם בעצמו.למעשה, הקריאה מובילה לכתיבה טובה יותר. התלמידים יוצרים את הרשתות על ידי אינטראקציה עם עמיתיהם , על ידי קריאה ותגובה לעבודות שלהם.
הקריאה והכתיבה נמצאות במרכז הפעילות בבלוג , אך העיקרון של שיתוף פומבי של שלבי החשיבה הרפלקטיבית אינו ייחודי רק לו. בתי ספר מתנסים בכלי לארגון ולריכוז סימניות משותפות על הרשת (דלישס), באמצעותו תלמידים לא רק מסמנים לעצמם מקורות אינטרנטיים שמסייעים להם בלמידה סביב נושאי תוכן וגם תורמים למאגר ציבורי שמשרתת את הכיתה או כיתות נוספות. המרחב המדעי של היום מורכב מאין ספור פרטי מידע, למידה באמצעות הפרטים האלה אינה מסתכמת רק בארגון תוכן מפרטים קיימים, אלא בהתמודדות אישית וקבוצתית עם הפרטים האלו. לכן הכתיבה היום איננה רק ”להגיד במילים שלך“ או ”כתיבת ערכי מידע ” עצמאיים אלא ערבוביה שבים הקצוות הללו. קריאה/כתיבה אישית/ציבורית דרך בלוגים וכלים דומים יכולה להוות בסיס ללמידה אמיתית.
למאמר המלא:
http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Yesodi/Hadshaniyot/Golshim/go
בחינוך היסודי מוקנות מיומנויות כתיבה בסיסיות- בעיקר כללי כתיב ותחביר נכונים אך בסביבה המידעית המקוונת נדרשים לסוגי כתיבה נוספים :למשל אחד המאפיינים החשובים של ה“בלוג“ הוא המלצה תמציתית על קטע כתיבה אחר שבו כותב הבלוג נתקל. ”בלוגר“ אחד מוצא בבלוג אחר רשימה מעניינת במיוחד, ומתייחס אליה בתמציתיות, הסכמה או וויכוח עם הרשימה, תוך קישור אליה, כך שהקורא יכול להגיע לרשימה המקורית ולהתייחס אליה בעצמו ולמעשה נוצרת במת דיון ציבורית ( ”בלוגוספריה“), סביב אותה נושא. הכתיבה הזו, דומה להדהים את תיאור עולם הכתיבה של המאה ה14 ,בונוונטורה, אחד ממשכילי הכנסייה באותה תקופה מתאר סוגי כותבים, שכל אחד מהם מצויים גם בין כותבי הבלוגים: יש מי שרק מקשר לכתיבה של אחרים, יש מי שמוסיף רק הסכמה, יש מי שמפרש, ויש מי שמרחיב את הדיון עד שכתיבתו מבקשת התייחסות עצמאית . למידה זו אינה ” למידה שיתופית“ , שבה כל אחד תורם לתוצר סופי שמתגבש , אלא ”למידה רשתית“, שבה כל אחד אחראי ללמידה של עצמו ובאותו זמן ניזון מאחרים ומזין אותם בעצמו.למעשה, הקריאה מובילה לכתיבה טובה יותר. התלמידים יוצרים את הרשתות על ידי אינטראקציה עם עמיתיהם , על ידי קריאה ותגובה לעבודות שלהם.
הקריאה והכתיבה נמצאות במרכז הפעילות בבלוג , אך העיקרון של שיתוף פומבי של שלבי החשיבה הרפלקטיבית אינו ייחודי רק לו. בתי ספר מתנסים בכלי לארגון ולריכוז סימניות משותפות על הרשת (דלישס), באמצעותו תלמידים לא רק מסמנים לעצמם מקורות אינטרנטיים שמסייעים להם בלמידה סביב נושאי תוכן וגם תורמים למאגר ציבורי שמשרתת את הכיתה או כיתות נוספות. המרחב המדעי של היום מורכב מאין ספור פרטי מידע, למידה באמצעות הפרטים האלה אינה מסתכמת רק בארגון תוכן מפרטים קיימים, אלא בהתמודדות אישית וקבוצתית עם הפרטים האלו. לכן הכתיבה היום איננה רק ”להגיד במילים שלך“ או ”כתיבת ערכי מידע ” עצמאיים אלא ערבוביה שבים הקצוות הללו. קריאה/כתיבה אישית/ציבורית דרך בלוגים וכלים דומים יכולה להוות בסיס ללמידה אמיתית.
למאמר המלא:
http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Yesodi/Hadshaniyot/Golshim/go
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה